עוד עלי
שמי אילנה. בת 58, רווקה חד הורית, אמא לרוני בת ה-21, בתי המדהימה, ולגורי, החתול בן ה-14. אני מתגוררת בחיפה.
כ- 20 שנה עבדתי כמורה לאנגלית ומחנכת כיתות ז-ח-ט. בשנת 2001,פרשתי מההוראה ועברתי להרצליה. לא התלבטתי כלל
בנוגע להמשך דרכי, נרשמתי ללימודי טכנאות וטרינרית והגשמתי חלום נוסף: לעבוד עם בעלי חיים. עם סיום הקורס, התחלתי
בעבודתי במרפאה וטרינרית בהרצליה. בשנת 2004 חזרתי לחיפה ומיד התחלתי לעבוד במרפאה וטרינרית בעיר.
לשמחתי לפני כ 10 שנים נחשפתי לראשונה לעולם האימון. נרשמתי ללימודי אימון אישי בב"ס "עוצמה" למאמנים. הלימודים,
הכלים שקיבלתי, המסקנות והתובנות שבאו, שינוי את חיי. בזכות התהליך שעברתי בזמן הלימודים, פרצתי תחומים רבים בחיי
שהיו בבחינת טאבו ושהחשבתי "כאבודים". כך האמנתי ובהתאם לכך חייתי!! בסיום הקורס, החלטתי שזו הדרך בה רוצה לצעוד.
מאז אני נמצאת בתוכו של עולם מופלא המאפשר לי ולמאומני לראות את הדברים אחרת, עולם האימון.
אני עובדת עם מתאמנים למציאת כלים מתאימים שיעזרו להם להפוך להפוך להיות המסטרים בחייהם, הנוהגים במושכות
הכרכרה של חייהם. מתוך אמונה ששינוי קל בגישה יכול להביא לשינוי גדול בתוצאה. מתוך הבנה שיכולת הבחירה היא אצלנו.
מתוך אמונה שהדרך בה אנו פועלים ומגיבים לאירועים בחיינו, ותמיד יהיו אירועים בחיינו, היא הבחירה שלנו, תמיד. כאשר
המתאמן בוחר להפנים זאת, כאשר הוא בוחר להיכנס לתהליך של אימון, במחויבות ובהתמסרות, קורים "ניסים" בחייו והענק
שבתוכו "יוצא החוצה".
שיתוף ברמה האישית. אימי ז"ל שהייתה אישה מדהימה, נפטרה לפני כ 14 שנה. לצערי, כניצולת שואה וכאישה לא בריאה פיזית, חיי הפכו לחיים במחיצתה של פגועת נפש. גם כאשר עזבתי את הבית, ובגיל יחסית מבוגר, הרגעים בהם מחלתה השתלטה עליה, התפרצו לחיי והפכו אותם לקשים. תגובותיי נעו בתוך קשת רחבה של רגשות..החל בתסכול, האשמות, בלבול וכעס, וכלה בנקיפות מצפון, רחמים וכו'. בהיעדר כלים להתמודדות, אפשרתי למצב ולה, להשפיע על חיי, על כל המשתמע מכך....
כ 10 שנים לאחר מותה, ולגמרי באקראיות, נפתחה הדלת לעולם האימון! בעקבותיו הגיעה תובנות ששינו את חיי בכל המישורים.
המשפט הראשון ששמעתי היה: "החיים זו בחירה!" "התגובה תלויה רק בך". מה??? בי???? לאחריהם הגיעו המשפטים המתסכלים החדשים: "תהיי אופטימית! תחשבי חיובי! תבחרי אחרת!" שוב שאלתי, מה???? מכירים את זה? אני בטוחה שחלקכם מכיר ואף שואל את אותו ה"מה"... התגובה האוטומטית שלי, ואולי של חלקכם, "קל להגיד קשה יותר לבצע...אני עכשיו כועס/מיואש/עצוב/מדוכדך...אני בסערת רגשות..." האומנם? מתברר שלא כל כך בטוח. ממש לא.
ואז....התאמנתי. התוצאות והתובנות לא איחרו לבוא. התובנה המרכזית דיברה על שליטה ועל משמעותה של בחירה. למה מתכוונת? הדבר היחידי עליו יש לנו שליטה הוא על המחשבות שלי ועל הדרך בה אני מגיבה לאפיזודות בחיי. מה אני חושבת, איך אני מרגישה ופועלת בעקבות זאת, זו בחירה שלי, זה תלוי רק בי. בכל הנוגע למחלתה והתנהגותה של אימי, אני מאמינה שלו הייתי מבינה את הרעיון הזה אז, אולי חיי היו נראים אחרת....ואולי לא....
כך זה עובד. אתחיל בארבע שאלות.
שאלה ראשונה, למה בכלל להכניס מחשבות חדשות?
תשובה: לא חובה. רק אם אנחנו לא אוהבים את מה שאנחנו מרגישים ורוצים להרגיש ולחשוב אחרת. כי הזמן שנבין שאנחנו אחראים למה שקורה לנו בחיינו, הגיע.
שאלה שנייה: למה שזה יעבוד?
כי אנו פועלים ע"פ דפוסי האמונות והרגשות שאנחנו בנינו לאורך כל חיינו. כדי להחליף מחשבה/אמונה שלא עובדת לי, צריך להכניס מחשבה אחרת במקומה.
כי מה שאנחנו מרגישים, הוא תוצאה של מה שאנחנו חושבים.
כי בידינו היכולת והזכות לבחור את המחשבות שלנו, ואיכות המחשבות שלנו קובעת את איכות החיים שלנו.
שאלה השלישית: מתי להכניס מחשבות חדשות ולהתאמן עליהם?
תשובה: מתי שרוצים. מומלץ לא כשאנו נמצאים בסערת רגשות.
שאלה רביעית: מתי אראה שינוי?
תשובה: עם הזמן ובהתמדה, תשתנה המחשבה.
אז קדימה. עכשיו, כאשר טוב לכם, הכניסו משהו אחר לדיסק. מחשבה חיובית. אמירה חיובית. הצהרה חיובית. אמונה חיובית.
אלו כלים יכולים לעזור לכם? לחצו עלי ובואו לראות איך עושים את זה. אולי, זה יצליח גם לכם...
